אחרי שסיימתי את הקורס עברי "הבט ושמע", התחלתי לחפש קבוצה עבור מעמיק עברית, וכמובן קבוצה כזו נמצאה. קבוצה זו לימד לניה זליגר. לניה היה צעיר כבן 30, ושפה ידע מבריק. עד שנפגשנו, הוא כבר פרסם העילגות עברי ברוסית. הוא הודפס איפשהו במערב, ונדד די נרחב ברוסיה, כי נכתב בפירוט טוב עם מספר רב של דוגמאות. למעשה בעידן של זליגר, עידן, כאשר אני כבר לא הפלגתי במהלך "המחשבות שיגרטיות", אלה היתחיל לשלב מחדש את רעיונות בסיסיות של חיים, היקום ויהדות. אפשר להגיד, כי דרך עברית הגעתי להבנה חדשה של העולם, שאליו כדאי להצטרף, אלא אם כן כמובן זה אפשרי באופן עקרוני. בשלב זה הייתי אדם הרווח, עם ניסיון מסוים של חיים, הבנה מדעית העולם, חינוך טוב משכיל מספיק. העמדה של סרבן מחזיקה אותי, כמו יהודים רבים אחרים, תחת לחץ מתמיד, ולרוב יהודים, זה היה מצב של דיכאון מתמיד. כדי לצאת מהמצב של מתח מתמיד, אתה חייב להיות או אדם חזק מאוד, או למוצא את עצמך בפעילויות כאלה, כדי לא לחשוב על כל העיניני סרוב האלה, לפחות רוב הזמן. בשבילי, הדבר שלקח אותי מציפורניו מתח מתמיד, היה פיתרון של הבעיה - "פורמליות או מערכתיות של שפה עברית".