מצרים העתיקה וישראל תרבות אחת.

כל העולם המדעי ואינטלקטואלי עכשיו מודע היטב על הפירמידות העתיקות של מצרים, כאחד משבעת הפלאות העתיקים של העולם. כי מבנים ענקיים כאלה אינם קיימו בעולם. אבל, כפי שהתברר ב 200 השנים האחרונות, כי ישנם מבנים "מגלתיים" כאלה רבים בכל רחבי כדור הארץ, המזרח התיכון, אמריקה, רוסיה ואפריקה. אלה מבנים של בעלבק בלבנון, ובית המקדש שלמה בירושלים, והקבלה-טפה בטורקיה, זה מתחת למים מונוליטים ביפן, אלה הם כדורים של קוסטה ריקה, זהו עמוד ברזל של 7 מטרים במתחם קוטב-מינאר בהודו, כמו עובדות נוכחות בכדור הארץ טכנולוגיית הקוסמיות.
שאלו את עצמכם, למה הופיע הרעיון לבנות כזה "המתקנים חסר תועלת" כמו הפירמידות בחברה הפרעוני מחונך היטב, מאורגן היטב, ומבחינה כלכלית מדינה מפותחת?
ציביליזציה המצרית במהלך בניית הפירמידות היתה מאוד מתקדמת וחזקה הכלכלית בתקופה הזאת. זאת הייתה המדינה, אשר ביקשו לקבל לחם, אשר ביקשו ידע. מדינה קשה לנגישה בגלל המיקום מבודד על ידי מדבריות. בשל הבידוד, תרבות של מצרים נמשך תקופה ארוכה בהיסטוריה מ"התחלת ציביליזציה האנושית", כאשר כדור הארץ היה מיושב עם "קוסמונאוטים". כאשר מרכזי ידע על כדור הארץ היו מקומות המתאימות ביותר לחקלאות: מסופוטמיה, מצרים, יוון, סין, הודו, דרום אירופה ודרום אמריקה.
אף אחד לא יכול לומר בוודאות כיצד הופיע "ידע מדעי של טכנולוגיות חדשות", התרבויות הראשונות על פני כדור הארץ שלנו. אולי זה היה שרידי הידע האבוד ומיסטיק של "אטלנטיס", או אולי זה היה דור חדש שהגיע על פני כדור הארץ של קוסמונאוטים מהאזור של קבוצת הכוכבים "אוריון". ואנחנו יודעים, כי המצרים הקדמונים כתבו על אטלנטיס הנעלם, אבל גם הם מאיזהשהוא סיבה ציינו הכוכבים אוריון. במקביל, האפוס השומרי של "מסופוטמיה" מתאר את זה, כמו הגעתו של "האלים" על אדמתנו.