האידיאולוגיה, לפי ההגדרה שלי, היא פנטזיה אנושית, ללא קשר לעולם האמיתי, המובילה להשפלה של אישיות האדם. העולם העתיק חי לפי החוקים האמיתיים של העולם, והוא היה קשה להבנה של אנשים, ולכן אנשים בכל רחבי כדור הארץ חיפשו "פטרון חזק", בחיים האמיתיים. אלוהים הבורא את העולם וחי בכל אחד מהיצורים, לא היה ברור להם, כי הוא לא השתתף במטרות חיי האנשים. לכן, אלוהים עבור אנשים היה "מחוסר ארך", אנשים פשוט לא תפסו אותו. לכן, האנשים העיקריים של כל הקהילות היו שמאנים ומרפאים שונים.

לדוגמה, במצרים הקדומה, ראשי הקהילות והמרפאים בו זמנית היו קוסמים מן המקדשים. הופעת התורה היהודית והמדינה שבה העם היהודי קיבל את חינוך המצרי, שינה את המצב בכל העולם, כי הופיעה מושג של אלוהים בורא את העולם, והכי חשוב, הוא משתתף בחיי אנשים. וכתוצאה מכך הופיעה "האידיאולוגיה הדתית".

מטבע הדברים, העדר "הקיום הגלוי של אלוהים הממשי" בחיי אדם, יצר "סתירה" בין "טקסט של מגילות הקדושות", שבו אלוהים משתתף בחייהם של אנשים, ובין "החיים עצמם", שבם הוא לא משתתפת. אז המנהיגים הדתיים של עם יהודי, שלא הבינו את האופי המדעי של הטקסט של התורה, ואיזה השתתפות אלוהים לוקח בחיינו, הם המציאו מילה חדשה "להאמין באלוהים", אשר הפך לחלק בלתי נפרד של הקיום "אלוהים האמיתי". כלומר, אלוהים עצמו איננו, אבל אנחנו חייבים להאמין בו, ואז הוא יעזור לאנשים בחיים. אף על פי עובדות כאלה, העזרה של אלוהים בפתרונות המשימות של החיים, במשך אלפי שנים קיום האנושות, לא היו רשומים. כך נולדה "האידיאולוגיה הדתית של הונאה", אשר דרשה "התפללות לאלוהים" מאנשים.